<h1>הגהות שערי דורא סימנים י"ח—י"ט</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
א)ושפוד שצלאו בו בשר שלא שהה במלח כדי מליחה השפוד אסור לצלות בו [ד"ו ש"ח לכתחלה] לפי שהיא בלועה מן דם ולא אמרינן כה"ג גומרא משאב שאיב דמא ואם השפוד של ברזל צריך ללבנו ואם הוא של עץ אין לו תקנה כ"א בשריפה כך קבלתי מרבותי. אמנם אין העולם נזהרין מזה ומתירין בדיעבד. ב)ג)וגם אין לתחוב הסכין בבשר שצולה לראות אם הוא צלוי [אם לא] אם לא ששהה קודם צלייה במלח שיעור צלייה ד)וגם אין לתחוב הסכין בכבד בשעת צלייתו [משום דכולה דם]. [שערי דורא הלכ' מליחה סימנים י"ח—י"ט]. א)0שפוד שצלאו בו בשר שלא נמלח אינו נאסר לא נהיגי הכי להתיר לכתחלה ובדיעבד שרי בין בשר בין כבד שנצלה בו מהרא"י ז"ל. וכתב ראבי"ה דשפוד שצלאו בו כחל אסור לצלות בו לכתחלה בשר אבל אם צלו בו כבד שרי לצלות בו בשר אפילו לכתחלה וכבדא עילוי בשרא החמירו בו לכתחלה מפני שהבשר רך לבלוע ונראה לעין כל שנוטף עליו ואם בעת צלייתו קרעו בסכין, אעפ"י שהוא רותח לא אסרינן הסכין דדמא משרק שריק והו"ל כדף שמולחין עליו מרדכי כה"ב תש"א. ב)0כשצולין בשר פעמים שחותכין אותו בסכין למהר צלייתו או לאכול ממנו ועדיין לא נגמר צלייתו וכתב ר"י שירליאון שאם היד סולדת בו הסכין אסור. ותימא שכל העולם נהגו היתר בדבר עכ"ל א"ז פכה"ב תע"א [וגם הגהות אשר"י סי' ל"ו העתיק זה רק בשינוי קצת, תחת הסכין כ' בסכין] (ד"ק. ונראה דאם יש גומות בסכין יש להזהר יותר דבסמ"ק ה' דם כתב דפליגו ביה רבינו יצחק ורבינו יעקב ז"ל וז"ל סמ"ק וצריך לזהר שלא לחתוך בסכין קודם שנצלה כ"צ אם יש גומות בסכין משום דל"ש לומר משריק שריק גם לא כבכ"פ שהרי אין לו לפלוט דבר הבא מגופו. והר"ר יעקב אומר שמותר שאם לא יפלוט עתה עם שרייה לא יפלוט עוד ע"כ סמ"ק דף צ"ח סוף עמוד א' תמצאנו). ויראה דמ"מ יש לזהר לכתחלה דבסמ"ג סי' קל"ז [ד"ל רוצה] [כ' דיש] לדמותו לסכין ששחט בה דאסור לחתוך בה רותח וגם צונן בעי הדחה ואע"ג דיש לחלק דהתם נכנס בה הדם תמיד אבל הכא אקראי בעלמא הוא, והכי מחלק בתוס' פ"ק דחולין גבי סכין של טריפה, מ"מ הא אמרינן התם דסכין טריפה בעי בליתא דפרסא למיכפריה ואין לחלק דהתם איכא רוב דם כדמחלקין התם נמי התוס' לפר"ת. (כ"י היינו משום דס"ל לר"ת דבית השחיטה צונן ודם לא בלע לכן צריכים לטעם דרוב דם כדאיתא התם אבל הכא (דחתך בו רותח ודם הוא רותח ואסור ד"ל) רותח הוא) [(דהא מכל מקום הכא רותח הוא) ס"א דהא מ"מ אסור לחתוך בו רותח]. וא"ת הכא אקראי בעלמא הוא כדלעיל ר"ת לא רצה לחלק הכי כדמשמע התם והאיך נתפוס סברות שניהם להקל אמנם יראה דלחתוך בו בשר מלוח ודאי שרי דאין מליחה למתכת כלל ואין נעשית רותח ובודאי שריק ואפי' אם יש גומות בסכין לא דמי כלל לכשא"מ דאין כאן דם בעין כלל בבשר מלוח אלא מה שנבלע במלח ואין מתעכב בגומות כלל כי ע"י הפסוקה (ס"א חיתוך) מתקנח הליכלוך זה מן הגומות מהרא"י ז"ל. ג)0וגם אין לתחוב הסכין בבשר כו' ואפילו לא חתך בסכין אלא במעט מרוח הסכין אפ"ה אסור דמתכת חם מקצתו חם כולו אע"ג דבתחיבת כף של עץ לא בעינן כנגד כל הכף היינו דגבי מתכות דוקא אמרינן דחם מקצתו חם כולו. ד)0וגם אין לתחוב הסכין בכבד כו' וקשה מדנקט אסור לתחוב הסכין בכבד בשעת הצלייה ע"כ צריך לומר דאיירי כשנצלה כל צרכה דאי לא נצלה כל צרכה מאי איריא כבד אפילו בשר נמי אסור. א"כ משמע שהדם אינו יכול לצאת כלל מן הכבד ע"י הצלייה א"כ האיך אנו מבשלין כבד אחר הצלייה דמסתמא כי היכי דדם יוצא מן הכבד בסכין ה"נ יוצא על ידי בישול וחוזר ונבלע. ויש לחלק ודאי בשעת צלייה אסור לתחוב בו סכין דבשעת צלייה טרודה לעולם לפלוט ואפילו לאחר שצלוייה כל צרכה כיון שהיה כולה דם. אבל כשמסירין אותה מן האש (ונשתהה) ס"א ונצטננה קצת אז מתקשה הדם בתוכו ונעשית כחתיכות בשר ואין הדם יוצא ממנה כלל אפי' על ידי בישול. ועוד י"ל דכל צלייה דאיירינן ביה הכא איירי כמאכל בן דרוסאי והשתא א"ש דמה שאסור לתחוב הסכין בבשר לראות אם נצלה אם לאו דחיישינן שמא אינה נצלה כמאכל בן דרוסאי, ויש ודאי דם שם. וכבד אף אם ודאי ידעינן דנצלה יותר ממב"ד אפ"ה אסור כיון דכולה דם. וגם אין לתחוב הסכין בבשר כו' ומה שהעולם אינם נזהרין היינו משום דדמא משריק שריק אבל בשר שנאסר משום ניקור שלא נקרוהו מן החלב כגון לפנים של (טלה) שקורין בל"א פעדערטייל (ס"א כוליא) שצלוהו וחתכוהו בסכין של בשר כשהסירוהו [ד"ק והסירוהו] מן השפוד צריך ליבון [ד"ק צריך ללבן הסכין] וגם הקערה ששמו הבשר לתוכה צריכה הגעלה וגם אם חתך בסכין חולבת בבשר רותח צריך ליבון והבשר אסור ול"ד לסכינא דפיסחא דסגי בהגעלה דהתם התירא בלע. ומיהו לשאר תירוצים התירו התוס' פ"ק דחולין ח' בד"ה שלבנה באור אפי' סכינים קטנים של גוים בהגעלה וכ"כ בא"ז בהלכות או"ה בע"ז דסכינים קטנים סגי בהגעלה דלא עדיף מטהור מליח וטמא תפל אצלו [הגה ד"ק. לפי שהמליח הטהור אינו מפליט הטמא כדאיתא לקמן סי' כ"א] ואע"ג דאמרינן פ"ק דחולין אפי' למ"ד בית השחיטה רותח הוא אפ"ה סגי בקליפה מ"מ זה הוי יותר רותח וגם איתא באותו הלכה ש"מ כ"ע בית השחיטה צונן אבל ברותח הבשר מחמת האור גרע טפי וכן מחלק בהגה סמ"ק סי' ר"ה גבי תתאה גבר דברותח מחמת האור צ"ל דגרע טפי מצונן ודברים חריפים מחמת עצמן לענין בן יומו ודוק באלפסי פ"ק דחולין והגהת סמ"ק הל' דם ר"ה וז"ל ואין הנדון דומה לראיה משום דקאמר התם דלא הוי כרותח אלא דוקא בית השחיטה לחוד הוי רותח והבהמה כולה צונן. ולכך סגי בקליפה אבל הכא רותח כולו ונכנס בכולו וצריך ס' כנגד כל הסכין אפי' במה שלא חתך כגון נגד מה שתחוב בקתא משום דאמרינן חם מקצתו חם כולו ע"כ. ומיהו לקמן סי' פ"ה גבי כף וגם בסה"ת סי' מ"ט לא מצריך ס' אלא כנגד מה שנתחב אפי' גבי מתכות. ואם חתך בשר מלוח בסכין של גוים או בסכין חולבת שרי בהדחה אע"ג דאמרינן מלוח הרי הוא כרותח מ"מ לענין זה לא הוי כרותח כי מלוח כרותח פירושו שהמלח חריף ונראה דיש לאסור הסכין שחתכו בו בשר מליח משום שמנונית הציר של בשר והדם וסגי בנעיצה י' פעמים בקרקע קשה ולשפשף הגומות באבן או בפחם דהסכין לא נעשה רותח ע"י מליחה כדאמרינן גבי דפוסי של גוים וגבי כלי מנוקב שמולחין בה בשר, ואפילו מאן דאסר בדפוסי של גוים היינו משום שמולח בו הרבה פעמים. שגם בסכין ששחט בה אפי' כשירה דאסור לאכול בו רותח עד שיגעיל או ילבן פירש ראבי"ה דמיירי בסכין ששחט בה הרבה פעמים ולא סגי בהדחה אלא דוקא בצונן ולחתוך בו רותח בעי ליבון או הגעלה לרב אלפס ודלא כא"ז אבל במליחה לא בעי הסכין ליבון או הגעלה כדפי' לעיל עכ"ל. ובסמ"ג קל"ז כ' אם לא ליבן סכין של גוי והשחיזה בריחיים יפה שזה מועיל כמו ליבן כ"כ ריב"ה אבל אין מועיל שפשוף בפחמין במקום הגומות עכ"ל ועוד כ' בסמ"ג הליבון שאמרנו צריך שיהא הניצוצות מנתזין הימנה עכ"ל.
